מה מסתתר מאחורי הפנים העצובות?

בדרך כלל אנשים שפונים לייעוץ פסיכיאטרי מביעים תלונה אחת, כגון "אני עצוב",  "אני כל הזמן עייפה" או "אני כועס על כולם ואין לי סבלנות". אמנם, התלונה הספציפית היא לא בהכרח הבעיה העיקרית.
בניגוד למחלות גופניות, אנשים מתקשים לזהות ולתאר בעיות נפשיות מאחר והסימפטומים שהלן חמקמקים, קשים לתיאור, לעיתים מוכחשים. בנוסף לכך, תלונות אלו לעיתים ידמו בעיות יום-יומיות רגילות, שלא מצביעות על בעיה נפשית וניתן להתמודד איתן לבד.
אמנם, מאחורי תלונות אלו יכולים  להסתתר דיכאון, הפרעת חרדה או בעיה נפשית אחרת שעל מנת לאבחן אותם,  יש צורך בבדיקת איש מקצוע - פסיכיאטר.  הבדיקה הפסיכיאטרית זוהי שיחה שמתחילה עם תשאול כללי אודות הרקע של האדם, בירור התלונה בגללה הגיע ובהמשך, בהתאם להתרשמותו של הפסיכיאטר, מיקוד השאלות לנושאים ספציפיים הרלוונטיים לבעיה.

אז, האם לכולם "מגיעה" בדיקה פסיכיאטרית, הרי אין אדם שלא חווה במהלך ימי חייו עייפות, מתח, מצב רוח ירוד או חרדה? התשובה היא  - ודאי שלא.
הכול תלוי במשך הבעיה, רמת הפגיעה התפקודית ושינוי מדפוסים הקבועים של אותו האדם. ככל שהתלונות נמשכות יותר זמן, ככל שהפגיעה התפקודית היא גדולה יותר והאדם מרגיש כי משהו בו השתנה,  כך הסבירות גבוהה יותר כי מדובר בבעיה שדורשת התייחסות מקצועית.
עם זאת, ישנם אנשים שסובלים מבעיות ארוכות טווח, בעיות כרוניות, כאלה שנתפסות על ידם כחלק מהאופי שלהם: "אני תמיד כזאת -  ממורמרת, כועסת, לא מצליחה בשום דבר... מה לעשות זה האופי שלי!". במרבית המקרים, לא האנשים עצמם ולא הסביבה שלהם לא יחשדו כי יש פתרון לבעיה, כאשר אבחון וטיפול נכונים יכולים לעזור לשפר הרגשתם, תפקודם ואף לשנות את חייהם.

"תעזרו לי אבל אני נגד תרופות!"

באופן טבעי, רוב האנשים ובייחוד אנשים בריאים שלא נוטלים כדורים ביום יום, חוששים מטיפול תרופתי פסיכיאטרי. מהן הסיבות לכך ומהם המיתוסים הנפוצים?

"התרופה תגרום לי להרגיש כמו רובוט"
החשש הוא כי התרופה עלולה לגרום לעייפות, טשטוש, פגיעה בערנות. אמנם, חלק מהתרופות ובייחוד אלו שניתנות להרגעה, אכן יגרמו לטשטוש ועייפות. אבל, חשוב לדעת כי לא כך עם מרבית התכשירים שניתנים לטיפול בבעיות שכיחות כמו דיכאון וחרדה. ההיפך הוא הנכון: הבעיה הנפשית היא זאת שבראש ובראשונה גורמת להרגשה של חוסר כוחות, עייפות,  ירידה בריכוז וערנות, כאשר הטיפול התרופתי  עשוי  להביא להיעלמותן של התופעות.

"התרופות הפסיכיאטריות ממכרות וגורמות לתלות"
התמכרות זוהי תופעה שמתפתחת בעקבות שימוש בחומרים אשר מיד עם נטילתם גורמים  לתחושת אופוריה וכתוצאה מכך, המשתמשים בהם מפתחים רצון עז לחזור על השימוש ומפתחים תלות. עם שימוש מתמשך בחומרים ממכרים, מתפתחת סבילות להשפעתם ויש צורך להגביר כמות של החומר על מנת להגיע לאותן התוצאות. עם הפסקת השימוש בחומרים אלו, האדם עלול לסבול מתסמונת גמילה או "קריז" (תופעות גופניות ונפשיות לא נעימות שיכולות להימשך ממספר שעות ועד ימים).
בניגוד לחומרים ממכרים או סמים, התרופות הפסיכיאטריות שנמצאות בשימוש רחב לטיפול בדיכאון, חרדה והפרעות נפשיות רבות אחרות, אינן מתאפיינות בתכונות ממכרות: הן לא גורמות לאופוריה מיידית, סבילות (צורך בהעלאת מינון עם שימוש מתמשך) או תסמונת גמילה. השפעתן המטיבה מתחילה בדרך כלל כעבור מספר שבועות, אין צורך בהעלאת מינון מתמשכת במהלך הטיפול והן לא גורמות לתסמונת גמילה אחרי הפסקתן.
הקבוצה היחידה של התרופות אשר עם שימוש ממושך יכולות  לגרום לתלות היא הקבוצה של תרופות להרגעה, כמו קלונקס וקסאנקס. לאור זאת, תרופות אלו אינן מומלצות כטיפול בודד ומשך הטיפול בהן בדרך כלל מוגבל בזמן. 

"קראתי בעלון לצרכן על תופעות לוואי רבות וזה מפחיד אותי"
בעלונים לצרכן שמצורפים לתרופות, מחויבות חברות התרופות לציין את כל התופעות לוואי שאי פעם נרשמו במהלך תהליך פיתוח התרופה, גם כאלו שהשכיחות שלהן הייתה נמוכה ביותר ולא הוכחה כנובעת מהתרופה הספציפית (תמיד מומלץ לקרוא את העלון לצרכן של אקמול, דבר שמרבית האנשים לא מעלים על דעתם לעשות). זה נכון שאין תרופה ללא תופעות לוואי, אך מרבית התרופות שניתנות היום לטיפול בבעיות נפשיות הנפוצות הן תרופות בעלות מיעוט תופעות לוואי שמופיעות רק בחלק קטן מהמטופלים.  בנוסף לכך, מדובר בתופעות קלות, זמניות ולא גורמות לנזקים בריאותיים. הדרך הטובה ביותר לברר לאיזה תופעות לוואי יש לצפות עם הטיפול בתרופה הספציפית, היא לדבר עם הרופא שהמליץ עליה ומכיר אותה מניסיונו הקליני.  

"זה חומר כימי ואני בעד חומרים טבעיים".
מדובר בדעה קדומה על פיה תרופות קונבנציונאליות הן  "מורכבות מחומרים כימיים" ו"רעות" (גורמות לתופעות לוואי, פוגעות בבריאות) והתרופות האלטרנטיביות הן  "טבעיות" ו"טובות" (ללא תופעות לוואי, לא פוגעות בבריאות).  אמנם, גם התרופות ה"טבעיות" מורכבות מחומרים כימיים, שלא נדבר על כך שגם הן מיוצרות בתהליכים תעשייתיים. ההבדל המהותי הוא שבניגוד לתרופות הטבעיות, תרופות קונבנציונאליות, לפני כניסתן לשוק, נבדקות בתהליך ארוך של מחקר שמטרתו היא לברר יעילותן בטיפול בבעיה הספציפית ובטיחותן. לא כך עם התרופות הטבעיות שהידע אודות יעילותן ובטיחותן מוגבל. התרופות ה"טבעיות" לא נבדקות מחקרית באופן מספק, כאשר "סיפורי ההצלחה" מבוססים על דיווחים מועטים ולעיתים לא אמינים.

למה אנשים מפחדים לפנות לפסיכיאטר?

לעיתים קרובות אנשים מהססים ודוחים את פנייתם לטיפול. מהן הסיבות השכיחות לכך והאם הן מוצדקות? ממה מורכבת הסטיגמה?

"זה סימן לחולשה, עם בעיות מסוג זה צריך להתמודד לבד"
יש להבדיל בין התמודדות שגרתית עם אתגרי חיים נורמטיביים לבין התמודדות עם מחלה. אכן, סביר לצפות מאדם בריא שיתמודד בכוחות עצמו עם עומס בעבודה, סכסוך עם אשתו וחינוך ילדיו.  לעומת זאת, האם זה סביר לצפות שיתמודד בכוחות עצמו עם דלקת ריאות או שבר ברגל? שאלה מגוחכת, אך מטרתה להמחיש, כי גם בעיה נפשית היא מחלה. למחלות נפשיות, בדומה למחלות גופניות, קיים בסיס ביולוגי, אם כי לא ניתן לגלות אותן באמצעות בדיקות מעבדה או הדמיה. בין הגורמים למחלות נפשיות הן השפעות גנטיות, תורשתיות וסביבתיות ולא חולשה, עצלנות או טיפשות. לכן, בדומה להתמודדות עם מחלות גופניות, התמודדות עם בעיות נפשיות דורשת התערבות של איש מקצוע.

"פסיכיאטר והתרופות שלו יכולים להשתלט לי על המוח ולהפוך אותי לחולה נפש"
זהו המיתוס הישן והמפורסם שמתאר את  הפסיכיאטרים כמשתלטים על המוח והופכים אנשים ליצורי זומבי. השורשים של המיתוס הם בעבר הרחוק, כאשר הרפואה לא ידעה להתמודד עם מחלות נפשיות קשות והחולים שהו במוסדות סגורים בהם היו חשופים להתעללות. התקדמות המדע ופיתוח שיטות טיפול חדשות במאה ה-20, שינה את גורלם של החולים באופן דרמטי, החל משיפור בסימפטומים של מחלתם ועד לקבלת אפשרות לנהל חיים נורמטיביים בחברה, לעבוד, להקים משפחה.
עם זאת,  המיתוס על "פסיכיאטרים רעים ומפחידים"  ממשיך את חייו הודות ליצירות קולנוע וספרות שמחבריהם משתמשים בדימויים אלו כאמצעי ליצירת מתח ואימה בתוך האלילה של סיפוריהם.
עם זאת,  המיתוס על "פסיכיאטרים רעים ומפחידים"  ממשיך להתקיים הודות ליצירות קולנוע וספרות שמחבריהם משתמשים בדימויים אלו כאמצעי ליצירת מתח ואימה בתוך האלילה של סיפוריהם.

"פניה לפסיכיאטר עלולה לסכן את מקום העבודה שלי, לגרום לשלילת הרישיון לנשק, נהיגה וכד'. "  
פרטים אודות הפניה לפסיכיאטר, בין אם מדובר בפסיכיאטר פרטי ובין אם לא, אינם מדווחים באופן אוטומטי לאף גורם חוץ, כגון משרדי בטחון ותחבורה, חברות ביטוח  ועוד. לפסיכיאטר אסור למסור פרטים אודות מטופליו אלא אם המטופל עצמו ביקש זאת וחתם על טופס ויתור סודיות.
טיפול אצל פסיכיאטר וקבלת תרופות פסיכיאטריות לא מהווים עילה לשלילה של רישיונות נהיגה ונשק או אי-קבלה למקום עבודה, כולל מערכות ביטחוניות וממשלתיות.
המקרים הנדירים בהם מחויב הפסיכיאטר לדווח אודות מצבו של המטופל לרשויות ציבוריות, הם המקרים של מחלות נפש קשות שמלוות בהתנהגות חסרת שיפוט, מסוכנת ואלימה.

מתי זה הזמן לפנות לטיפול?

בדרך כלל, עצם הופעתה של המחשבה לפנות לטיפול, מעידה על כך שהאדם מרגיש שמשהו בחייו השתבש והוא מתקשה להמשיך בדרך שתואמת את שאיפותיו ומספקת איכות חיים מתאימה. ברור כי במקרה זה כל יום נוסף של דחייה עלול להוביל להחמרת המצב הנפשי וגרימת נזקים בתחומים שונים של החיים. למעשה,  כבר בשלב הזה קיימת פגיעה ניכרת בתפקודו של האדם, אותה ניתן היה למנוע אילו היה פונה לטיפול זמן מה קודם.
אז מהם הסימנים שמצביעים על כך שכדאי להיבדק?

• עייפות

כשכל בוקר מתחיל עם ההרגשה של אפיסת כוחות, חוסר אנרגיה, כבדות וחוסר חשק. כל אלו מהווים שינוי ממצבו הרגיל של האדם ואינם אופייניים לו.

• מחושים גופניים שלא נמצא להם הסבר רפואי

אלו יכולים להיות כאבי ראש ובטן, קוצר נשימה, גירודים וכל סימפטום גופני אחר שלא נמצא להם הסבר גופני בבדיקות הרפואיות.

• ירידה ביעילות בעבודה

כשאדם שם לב שהוא צריך להשקיע יותר מאמץ על מנת לבצע את אותן משימות או להגיע לאותו הספק, כשהוא מתקשה לשמור על אותה איכות ויעילות בביצוע עבודתו.

• חוסר סבלנות ונטייה להתעצבן באופן שאינו אופייני לאדם

לא תמיד האדם עצמו ישים לב לכך, כאשר בדרך כלל הסובבים הם אלו שיעירו. לפעמים, החוויה היא דווקא הפוכה, לאדם נראה כאילו כולם כועסים ומתעצבנים עליו, כשלמעשה, מדובר בתגובות להתנהגות שלו שאליה הוא לא ער.

• עליה בכמות צריכת הסיגריות, שימוש מוגבר באלכוהול

סיגריות ואלכוהול יכולים לשמש כאמצעי להרגעה עצמית בניסיון לטפל במצוקה הנפשית. בפועל, הם נותנים מענה זמני וחלקי, כאשר לטווח הארוך, השימוש בהם עלול להחמיר ולקבע את הבעיה הנפשית ואף ליצור בעיות נוספות, כמו התמכרות ונזקים בריאותיים.